Pages

יום רביעי, 26 באוקטובר 2016

איך זה שכוכב אחד לבד מעז

מחר היה אמור להיות יום חג בבריסל ובאיחוד האירופי. אחרי מספר שנים של מהלומות ובעיות ששיאן כמובן משאל העם הבריטי ביוני, דווקא מחר היה אמור להתקיים טקס חתימת הסכם הסחר החופשי הגדול ביותר בתולדות האיחוד, הסכם הסחר עם קנדה (CETA). ההסכם הטרנס-אטלנטי הראשון מסוגו בין האיחוד האירופי למעצמה מערבית, שלא רק שהוא חדש ותקדימי גם היה אמור להיות המודל וניסוי הכלים לפיו יחתמו ויסגרו סופית בהמשך הסכמים נוספים עם ארצות הברית, יפן, אוסטרליה וניו זילנד. שרשרת של הסכמי סחר בין הגושים הגדולים של העולם המערבי.
אבל אז מחוז קטן אחד בדרום בלגיה, ולוניה, שאוכלוסייתו מונה שלושה וחצי מיליון תושבים בלבד (פחות משני שליש האחוז מאוכלוסיית האיחוד האירופי) החליט שהוא אינו מאשר את ההסכם בפרלמנט המקומי ומטיל עליו וטו. דבר שאינו מאפשר לממשלת בלגיה לאשרר את ההסכם ומכאן שאינו מאפשר לאיחוד האירופי לחתום עליו גם כן.

מה זה CETA - למרות שפרטי ההסכם מורכבים וממלאים יותר מ-1500 עמודים, בתמצית אפשר לומר שמטרתו של הסכם הסחר היא לבטל בהדרגה מעל 98 אחוזים מהמכסים והחסמים בין קנדה לאיחוד האירופי, להקים גוף מוסכם לישוב סכסוכים בין פירמות בינלאומיות למדינות החברות ולפתור בעיות של פטנטים בינלאומיים וסחר בשירותים. הסכם שעל פי הערכות צפוי להגדיל את הסחר בין הצדדים במעל 20 אחוזים תוך שנים ספורות ולתרום רבות להגדלת התוצר בשני הצדדים.
למה הוולנים מתנגדים - זו באמת הקושיה הגדולה, אחרי שעשרים ושבע מדינות כבר אישרו את ההסכם כולל מרבית מאזרחי בלגיה עצמה עם האישור של המחוז הגדול במדינה פלנדריה, דווקא ולוניה הקטנה שהיסטורית הייתה מאד פרו-אירופאית מתנגדת.
רשמית טוענים הולונים כי ההסכם יפגע באיכות הסביבה ובאיכות המזון שהם אוכלים, אבל בפועל ההתנגדות להסכם דומה מאד למה שמתרחש בחלקים גדולים ומתרחבים בעולם המערבי המתנגדים לגלובליזציה ולהסכמי סחר. ולוניה דומה מאד לחגורת הפלדה בארצות הברית, אזור שפעם הוביל את המהפכה התעשייתית במדינות השפלה והיה הקטר של התעשייה הכבדה בבלגיה והיום נאבק כלכלית כדי לשרוד, סובל מאבטלה גבוהה ואינו מצליח לפתח תעשיית שירותים או הייטק מתקדמת, בעיקר לא כמו זאת שישנה בצפון הפלמי של המדינה.
בבריטניה צופים בדאגה - למרות שההסכם הוא בין האיחוד האירופי לקנדה, המושפעת העיקרית והראשונה תהייה בריטניה. מצד אחד תומכי הברקזיט יכולים לחגוג ולהביא הוכחה נוספת לכישלונו של האיחוד האירופי להוציא מדיניות לפועל, לקטר על הבירוקרטיה שבו ולהדגים שוב כיצד האיחוד פוגע בריבונות המדינות ובעיקר בדמוקרטיה כאשר הוא מאפשר למחוז קטן וסורר לקלקל לכולם.
אבל מצד שני ממשלת בריטניה גם יכולה להתחיל לדאוג, כי היא רואה כעת עד כמה קשה יהיה לה לחתום על הסכמי סחר עם האיחור האירופי ביום שאחרי הפרישה. מאז המשאל הבטיחה הממשלה בלונדון כי בכל מצב שלא יהיה בריטניה תמצא את הדרך לשוב לסחור עם אירופה באופן חופשי, או במודל השוויצרי, או במודל הנורבגי, או במודל הקנדי שהיה אמור להיחתם מחר או במודל בריטי יחודי. כעת היא רואה שזאת הולכת להיות הבטחה לא פשוטה בכלל.
זה הקטן גדול יהיה - היכולות של מדינות קטנות להפיל הסכמים גדולים אינה חדשה באיחוד האירופי. בשנת 1992 הייתה זו דנמרק שכמעט ושיבשה את אמנת מאסטריכט כאשר אזרחי דנמרק הצביעו כנגדה במשאל עם. ובשנת 2008 קרה מקרה דומה עם אירלנד בנוגע לאמנת ליסבון.
אך הפעם המקרה שונה, ראשית, לא מדובר במדינה סוררת, אלא במחוז בתוך מדינה. שנית המדינה ממנה מגיע המחוז בכלל בעד ההסכם כאשר גם הממשלה וגם המחוז הגדול מצפון המהווים את מרבית המדינה כבר אישרו אותו. ושלישית בפעמים הקודמות התגלו ההתנגדויות במשאלי עם ולא על ידי הממשלות עצמן, בעוד שכאן מודבר בממשלה עצמה שמכניסה מקלות בגלגלים.
אבל הסיבה החשובה מכולן היא הדרך, אם בפעמים הקודמות נתפסו בדעת הקבל המהלכים של אירלנד, דנמרק ואחרים כמהלכים המזיקים לאירופה, הפעם האווירה הפוכה לחלוטין. עשרות מוסדות וארגונים של החברה האזרחית מעודדים את ממשלת ולוניה וקוראים לה להמשיך בהתנגדותה, כאשר הפעם נתפס המהלך "האנטי אירופאי" על ידי חלקים גדולים בציבור כאנטי ממסדי וככזה כחיובי.
מה עכשיו - לאיחוד האירופי ולקנדה נשארו עוד מספר שעות עד מחר לנסות להגיע לפשרה עם ולוניה ולמצוא דרך להעביר את ההסכם במועד המקורי ומבלי לפגוע בטקס החתימה. אם לא תימצא פשרה יהיה זה רק עוד משבר אחד בשורה של משברים שחווה כעת האיחוד האירופי, אולי אפילו משבר אחד יותר מדי.